Vayedaber

Nazir

Daf 16a

משנה: מִי שֶׁאָמַר הֲרֵינִי נָזִיר וְשָׁמַע חֲבֵירוֹ וְאָמַר וַאֲנִי וַאֲנִי וַאֲנִי כּוּלָּן נְזִירִין. הוּתַּר הָרִאשׁוֹן הוּתְּרוּ כוּלָּן הוּתַּר הָאַחֲרוֹן הָאַחֲרוֹן מוּתָּר וְכוּלָּן אֲסוּרִין. הֲרֵינִי נָזִיר וְשָׁמַע חֲבֵירוֹ וְאָמַר פִּי כְפִיו וּשְׂעָרִי כִשְׂעָרוֹ הֲרֵי זֶה נָזִיר. הֲרֵינִי נָזִיר וְשָֽׁמְעָה אִשְׁתּוֹ וְאָֽמְרָה וַאֲנִי מֵיפֵר אֶת שֶׁלָּהּ וְשֶׁלּוֹ קַייָם. הֲרֵינִי נְזִירָה וְשָׁמַע בַּעֲלָהּ וְאָמַר וַאֲנִי אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר.

Traduction

Quelqu’un a pris l’engagement d’être Nazir, et aussitôt après, son prochain l’ayant entendu s’écrie: ''et moi'' (je le serai aussi), ainsi dit plusieurs fois; tous seront alors déclarés Nazir. Dès que le premier est délivré, tous le seront; mais si le dernier est libéré, celui-là seul le sera, et tous les autres restent à l’état interdit. Si, en entendant l’engagement au Naziréat, le prochain s’écrie: ''que ma bouche soit comme la sienne, ma chevelure comme la sienne'', il sera de ce fait aussi Nazir. Si en entendant son mari s’engager au Naziréat une femme s’écrie: ''et moi'', le mari peut annuler ce vœu, tout en maintenant le sien. Au contraire, si le mari entendant la femme prendre cet engagement s’écrie: ''et moi'', il ne pourra plus annuler ce vœu (qu’il a ainsi confirmé).

Pnei Moshe non traduit

מתני' מי שאמר הריני נזיר ושמע חבירו וכו'. כלומר כולם שמעו מהראשון שאמר הריני נזיר ואמר חבירו ואני וכן השני וכן השלישי:

כולן נזירין. שכל אחד נתפס בשל חבירו כדמפרש בגמרא:

פי כפיי. והוא שיאמר פי כפיו מן היין שערי כשערו מלהגז:

ושמע בעלה ואמר ואני אינו יכול להפר. שכבר קיים נדרה כשאמר ואני. ואם אשה נדרה בנזיר ושמע אחר ואמר ואני ואח''כ הפר לה בעלה אינו מופר לזה שאמר ואני שאין הבעל עוקר הנדר מעיקרו כמו החכם:

הלכה: מִי שֶׁהָיוּ שְׁתֵּי כִּיתֵּי עֵדִים וכו'. רַב אָמַר. בְּכוֹלֵל נֶחְלְקוּ. אֲבָל בְּפוֹרֵט כָּל עַמָּא מוֹדֵיי. יֵּשׁ בִּכְלָל חָמֵשׁ שְׁתַּיִם שֶׁיְּהֵא נָזִיר שְׁתַּיִם. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. בְּמוֹנֶה נֶחְלְקוּ. אֲבָל בְּכוֹלֵל כָּל עַמָּא מוֹדֵיי. נֶחְלְקָה הָעֵדוּת אֵין כָּאן נְזִירוּת. הֵיי דֵי נוֹ כוֹלֵל. וְהֵיי דֵי נוֹ מוֹנֶה. כּוֹלֵל. אָהֵן אוֹמֵר. תַּרְתֵּיי. וְאָהֵן דָּמַר. חָמֵשׁ. מוֹנֶה. אָהֵן אָמַר. חָדָא תַּרְתֵּיי. וְאָהֵן אָמַר. תְּלַת אַרְבַּע חָמֵשׁ. רַב אָמַר. הַכְחֵשׁ עֵדוּת בְּתוֹךְ עֵדוּת לֹא בָֽטְלָה עֵדוּת. וְרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. הַכְחֵשׁ עֵדוּת בְּתוֹךְ עֵדוּת בָּֽטְלָה עֵדוּת. דִבְרֵי הַכֹּל מַכְחִשׁ עֵדוּת לְאַחַר עֵדוּת לֹא בָֽטְלָה. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן כְּדַעְתֵּיהּ. דָּמַר רִבִּי בָּא רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הוּחְזָק מְמּוֹנֶה. זֶה אוֹמֵר. מִן הַכִּיס מוֹנֶה. וְזֶה אוֹמֵר. מִן הַצְּרוֹר מוֹנֶה. הַכְחֵשׁ עֵדוּת בְּתוֹךְ עֵדוּת אַף רַב מוֹדֶה שֶּׁבָּֽטְלָה הָעֵדוּת. 16a מַה פְלִיגִין. בְּשֶׁהָיוּ שְׁנֵי כִיתֵּי עֵדִים. אֵילּוּ אוֹמְרִים. מִן הַכִּיס מָנָה. וְאֵילּוּ אוֹמְרִים. מִן הַצְּרוֹר מָנָה. הַכְחֵשׁ עֵדוּת בְּתוֹךְ עֵדוּת בָּֽטְלָה הָעֵדוּת. וּכְרַב לֹא בָֽטְלָה הָעֵדוּת. זֶה אוֹמֵר. בַּמַּקֵל הֲרָגוֹ. וְזֶה אוֹמֵר. בַּסַּייָף הֲרָגוֹ. הַכְחֵשׁ עֵדוּת בְּתוֹךְ עֵדוּת אוֹף רַב מוֹדֶה שֶׁבָּֽטְלָה עֵדוּת. מַה פְלִיגִין. כְּשֶׁהָיוּ שְׁתֵּי כִיתּוֹת עֵדִים. אֵילּוּ אוֹמְרִים. בַּמַּקֵל הֲרָגוֹ. וְאֵילּוּ אוֹמְרִים. בַּסַּייָף הֲרָגוֹ. הַכְחֵשׁ עֵדוּת בְּתוֹךְ עֵדוּת בָּֽטְלָה הָעֵדוּת. וּכְרַב לֹא בָֽטְלָה הָעֵדוּת. אֵילּוּ אוֹמְרִים. לַדָּרוֹם פָּנָה. וְאֵילוּ אוֹמְרִים. לַצָּפוֹן פָּנָה. כָּל עַמָּא מוֹדוּ. הַכְחֵשׁ עֵדוּת בְּתוֹךְ עֵדוּת לֹא בָֽטְלָה עֵדוּת. חֵיילֵיהּ דְּרַב מִן הָדָא. רִבִּי יוּדָה וְרִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִין. הוֹאִיל וְזוֹ וְזוֹ מוֹדוֹת שֶׁאֵינוֹ קַייָם הֲרֵי אֵילּוּ יִנָּשֵׂאוּ. וְלֹא שְׁמִיעַ דָּמַר רִבִּי לָֽעְזָר. מוֹדֶה רִבִּי לִיעֶזֶר בְּעֵדִים. מַה בֵּין עֵדִים מַה בֵּין צָרָה. לא חָֽשְׁשׁוּ דְּבַר צָרָה אֵצֶל חֲבֵירָתָהּ כְּלוּם. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רַב. אֶחָד חֲקִירוֹת וְאֶחָד בְּדִיקוֹת בִּזְמָן שֶׁהֵן מַכְחִישׁוֹת זוֹ אֶת זוֹ עֵדוּתָן בְּטֵילָה. אָמַר רִבִּי מָנָא. פָּתַר לָהּ רַב עֵד בְּעֵד. אָמַר רִבִּי אָבִין. וַאֲפִילוּ תֵימַר כַּת בְּכַת. שַׁנְייָא הִיא דִינֵי נְפָשׁוֹת. דִּכְתִיב צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדוֹף.

Traduction

vide

Pnei Moshe non traduit

גמ' רב אמר בכולל נחלקו וכו'. סוגיא זו כתובה פרק האשה שלום עד צדק צדק תרדוף ושם מבואר היטב ע''ש:

תַּנֵּי. לֹא נֶחְלְקוּ רִבִּי יִשְׁמָעֵאל וְרִבִּי עֲקִיבָה עַל מִי שֶׁהָיוּ שְׁתֵּי כִיתֵּי עֵדִים מְעִידִין אוֹתוֹ שֶׁיְּהֵא נָזִיר כַּקַּל שֶׁבָּהֶן. וְעַל מַה נֶחְלְקוּ. עַל שְׁנֵי עֵדִים. שֶׁבֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים. נֶחְלְקָה הָעֵדוּת וְאֵין נְזִירוּת. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים. יֵשׁ בִּכְלָל חָמֵשׁ שְׁתַּיִם. שֶׁיְּהֵא נָזִיר שְׁתַּיִם.

Traduction

⁠— (93)''En tête est un passage traduit en (Yebamot 15, 5); Cf. (Sanhedrin 5, 2) ( 22d).'' On a enseigné que R. Ismaël, fils de R. Yohanan b. Broqa, dit: Il n’y a pas de contestation entre Shammaï et Hillel sur ce fait que, lorsque deux groupes de témoins venant attester au sujet de quelqu’un différent dans leurs déclarations sur la durée du Naziréat, l’homme visé sera astreint à la plus petite des périodes attestées. Sur quoi donc porte le différend? Sur le cas où il y a seulement deux témoins, dont l’un prétend que l’homme s’est engagé pour deux ans, et l’autre pour cinq ans: d’après l’école de Shammaï, il y a division de témoignage, et dès lors aucun Naziréat (même le plus faible) n’est attesté avec légalité (par deux); d’après l’école de Hillel, le nombre cinq (attesté par l’un) comprend au moins le nombre deux (attesté par l’autre), et par conséquent l’homme visé sera astreint au Naziréat de deux ans.

Pnei Moshe non traduit

ה''ג כמו שהוא בתוספת' ריש פ''ג תני רבי ישמעאל בר רבי יוחנן בן ברוקה לא נחלקו על מי שהיו וכו':

ועל מה נחלקו על שני עדים. אחד אומר שתי שנים נזר ואחד אומר חמש:

נחלקה העדות. הואיל ואין כאן ב' עדים על שתי שנים:

וב''ה אומרים. מכל מקום שניהם מעידים על שתי שנים שיש בכלל חמש שתים ויהא נזיר שתים:

סליק פירקא בס''ד

Nazir

Daf 16b

משנה: הֲרֵינִי נָזִיר וְאַתְּ וֶאָֽמְרָה אָמַן מֵפֵר אֶת שֶׁלָּהּ וְשֶׁלּוֹ בָטֵל. הֲרֵינִי נְזִירָה וְאַתָּה וְאָמַר אָמַן אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר.

Traduction

Lorsque le mari (98)''Nous plaçons ici le §2, selon la place qu'il occupe correctement dans l'édition de Venise et celles qui l'ont suivie, avant le texte talmudique auquel celui-ci se réfère; l'édition de Jitomir, si soignée d'ordinaire et amendée du reste par ses commentaires, comme ce même plus bas.'', après s’être engagé au Naziréat, dit de plus à sa femme: ''et toi''? (si elle veut aussi être Nazir), et elle répond: Amen (oui), il peut annuler l’engagement de sa femme, et le sien est maintenu. Lorsqu’au contraire la femme, après s’être engagée au Naziréat, dit au mari: ''et toi'', puis celui-ci l’entend et dit: ''et moi'', il ne peut plus annuler ce vœu (qu’il a ainsi confirmé).

Pnei Moshe non traduit

מתני' מיפר את שלה ושלו בטל. שזה כמי שתלה נדרו בנדרה והלכך אם הפר לה שלו בטל ודוקא שאמר לה בלשון תנאי על מנת ואת כדמפרש בגמרא ואם אמר לה בלשון שאלה כלומר ואת מה תאמרי אם תהוי נזירה כמוני אם לאו בהא יכול להפר שלה ושלו קיים דלא תלה נדרו בנדרה אבל אם אמר הריני נזיר ואת בניחותא וענתה אמן אינו יכול להפר שהרי קיים לה:

הלכה: מִי שֶׁאָמַר. הֲרֵינִי נָזִיר. וְשָׁמַע חֲבֵירוֹ וְאָמַר. וַאֲנִי כול'. כֵּן הִיא מַתְנִיתָא. וַאֲנִי וַאֲנִי. מָאן תַּנָּא וָוִים. רִבִּי יוּדָה. בְּרַם כְּרִבִּי מֵאִיר. אֲנִי אֲנִי. מַתְנִיתָא שֶׁהָיוּ כּוּלְּהֶם בְּתוֹךְ 16b כְּדֵי דִיבּוּרוֹ שֶׁלָּרִאשׁוֹן. תַּנֵּי. הוּתַּר הָאֶמְצָעִי. מִמֶּנּוּ וּלְמַטָּן מוּתָּר. מִמֶּנּוּ וּלְמַעֲלָן אָסוּר. מַתְנִיתָא אֲפִילוּ אֵין כּוּלְּהֶם בְּתוֹךְ כְּדֵי דִיבּוּרוֹ שֶׁלָּרִאשׁוֹן אֶלָּא בְּתוֹךְ דִּיבּוּרוֹ שֶׁלָּזֶה וְזֶה בְּתוֹךְ דִּיבּוּרוֹ שֶׁלָּזֶה. כַּמָּה הוּא כְּדֵי דִיבּוּרוֹ. רִבִּי סִימוֹן בְּשֶׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. כְּדֵי שְׁאֵילַת שָׁלוֹם בֵּין אָדָם לַחֲבֵירוֹ. אַבָּא בַּר בַּר חָנָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. כְּדֵי שְׁאֵילַת שֵׁלוֹם בֵּין הָרַב לַתַּלְמִיד וְיֹאמֶר לוֹ. שָׁלוֹם עָלֶיךָ רִבִּי.

Traduction

Il faut rectifier ainsi le texte de la Mishna: ''… et moi, et moi'' (expression dite seulement deux fois, non trois fois, comme l’a le texte ordinaire). D’après l’avis de quel docteur, la présence de la conjonction et est-elle indispensable (pour constituer la communauté de devoirs)? Ce doit être d’après R. Juda (95)Cf. ci-dessus, (1, 2), commencement, et ci-après, (Qidushin 2, 1) ( 62b).; selon R. Meir au contraire, il suffit que le prochain se soit écrié: ''Moi, moi'' (pour entraîner la même obligation); car, dans le sens de la Mishna, cet énoncé a eu lieu au moment même où le premier auteur du vœu venait de l’exprimer. Mais n’a-t-on pas enseigné (dans une barayeta): Si celui du milieu se trouve libéré, celui qui se trouve après lui sera libéré du même coup, tandis que celui qui le précède reste sous le coup de l’interdit (N'en résulte-t-il pas que le troisième énoncé aura été fait plus tard)? Cette barayeta, en effet, est d'un autre avis, et, selon elle, tous n’ont pas besoin de s’être exprimés pendant que le premier a parlé; il suffit que le second ait parlé lorsque le premier parlait, et il suffit que le second ait parlé lorsque le premier s’exprimait ainsi, et que le suivant ait parlé pendant que le second achevait son énoncé. Qu’appelle-t-on ''pendant le parler'' (ou de suite)? On nomme ainsi, dit R. Simon au nom de R. Josué b. Levi (96)V. J., (Berakhot 2, 1)., le temps qui s’écoule à présenter le salut (bref) à son prochain. Selon Aba b. Hana au nom de R. Yohanan, c’est le temps que l’élève met à saluer son maître, en lui disant: ''Salut à toi, mon maître'' (salut un peu plus long que pour le prochain).

Pnei Moshe non traduit

גמ' כן היא מתניתא ואני ואני. דלא מיתנינן במתני' אלא תרי ואני ותו לא וכדדייקינן לקמן:

מאן תנא ווי''ם רבי יודה. דוקא כשכל אחד אמר ואני בוי''ו בהא אמרינן כל אחד תלה בחבירו וכשהותר הראשון הותרו כולן אבל בלא וי''ו אין כל אחד תולה בחבירו הוא וכר' יודה דס''ל הכי בשבועות. וכה''ג איתא לעיל בפ''ק הלכה ב' ושם ציינתי פלוגתייהו דר''מ ור''י ולר''מ אין חילוק ואפילו אמר אני אני בלא ווי''ם כל אחד תולה בחבירו הוי דאמילתא קמייתא כלהו קאי כמו דאמר התם בשבועה וע''ש:

מתנית' שהיו כלהם. שהתפיסו כלם בתוך כדי דיבורו של ראשון דס''ל לתנא דמתני' כל חד בקמא מיתפס ולא בחבריה ומהאי טעמא דייק לעיל כן היא מתני' ואני ואני ותו לא משום דכדי דיבור שלש תיבות הוו וכמאן דאמר לקמן כדי שאילת שלום תלמיד לרב שלום עליך רבי והילכך לא מצי למיתני אלא תרי ואני דהוו כדי תוך דבורו של ראשון מתיבת נזיר דקאמר ומצרפינן בהדי ואני ואני:

מתניתא. האי ברייתא פליגא אמתני' דס''ל להאי תנא דכל חד וחד בחבריה מיתפס ולא בקמא דמדקתני הותר האמצעי ממנו ולמטה מותר ולא קאמר הוא מותר וכלן אסורין ש''מ כל חד בחבריה מיתפס והלכך נמי אפילו אין כולהם בתוך כדי דבורו של ראשון:

אֶחָד שֶׁאָמַר. הֲרֵינִי נָזִיר מֵאָה יוֹם. וְשָׁמַע חֲבֵירוֹ וְאָמַר. וַאֲנִי מֵאָה יוֹם. וְחָזַר וְאָמַר. וַאֲנִי. נַעֲשֶׂה עִיקָּר טְפֵילָה. אֶחָד שֶׁאָמַר. הֲרֵינִי נָזִיר. וְאָמַר. אֲנִי. בְּתוֹךְ דִּיבּוּרוֹ שֶׁלָּרִאשׁוֹן. וְשָׁמַע חֲבֵירוֹ וְאָמַר. וַאֲנִי. בְּתוֹךְ כְּדֵי דִּיבּוּרוֹ שֶׁלַּשֵּׁינִי. הוּתַּר הָרִאשׁוֹן הוּתַּר הַשֵּׁנִי. הוּתַּר הַשֵּׁינִי לֹא הוּתַּר הַשְּׁלִישִּׁי. אֶחָד שֶׁאָמַר. הֲרֵינִי נָזִיר שְׁתַּיִם. וְשָֽׁמְעוּ שְׁנַיִם וְאָֽמְרוּ. וְאָנוּ. נְזִירִין שְׁתַּיִם אוֹ כָּל אֶחָד וְאֶחָד שְׁתַּיִם. הוּא הוּתַּר הוּתְּרוּ הֵן. לֹא הוּתַּר הוּא. שְׁנַיִם שֶׁאָֽמְרוּ. הֲרֵי אָנוּ נְזִירִין. וְשָׁמַע אֶחָד וְאָמַר. וַאֲנִי. תַּחַת שְׁנֵיהֶן נָזַר אוֹ תַחַת כָּל אֶחָד וְאֶחָד נָזַר. הוּתְּרוּ הֵן היום הוּא. הוּתַּר הן לֹא הוּתְּרוּ הֵן.

Traduction

Si quelqu’un a déclaré vouloir être Nazir centre jours, et son prochain qui l’a entendu s’écrier: ''et moi cent jours'', puis il recommence et dit: ''et moi'', le principal, ou premier devient l’accessoire du second (qui a dit: ''et moi'', lorsque ce dernier sera libéré, le premier le sera aussi). Lorsqu’après déclaration du premier d’être Nazir, son prochain l’a entendu et s’est écrié: ''Et moi'', pendant que le premier venait d’énoncer son vœu (de suite après), puis un 2e l’a entendu et s’est écrié à son tour: ''et moi'' pendant que le 2e finissait son expression, dès que le premier est libéré, le second l’est aussi; mais la libération ‘entraîne pas d’elle-même la libération du 3e. Si quelqu’un a dit: ''je veux être Nazir 2 fois'', puis deux personnes qui l’ont entendu disent: ''Et nous voulons être 2 Nazir'', quel sens attachera-t-on à ces derniers mots? Dira-t-on que chacun d’eux comptera une période isolée, ou faut-il entendre que chacun d’eux assume une double période d’abstinence (Question non résolue). Certes, dès que le premier a été libéré, eux le seront au même moment mais lorsqu’eux le sont, cela n’entraîne pas forcément la libération du premier (qui est deux fois engagé). Si deux individus ont déclaré chacun vouloir être Nazir, puis quelqu’un les entend et dit: ''Moi aussi'', dira-t-on que sa déclaration équivaut à un double engagement, ou qu’il veut seulement être une fois Nazir comme chacun d’eux? (question non résolue). Il est évident en ce cas que lorsque les deux premiers seront libérés, le prochain qui les a imités le sera aussi; mais lorsque lui sera libéré, il ne s’en suivra pas forcément qu’eux le seront aussi.

Pnei Moshe non traduit

וחזר ואמר ואני. חזר הראשון אחרי שאמר חבירו ואני מאה יום ואמר הוא ואני:

נעשה עיקר טפלה. הראשון שהיה העיקר ועד שלא אמר ואני אם הותר הוא הותר השני שהרי הוא נתפס בו ועכשיו שחזר ואמר ואני נעשה הוא טפלה להשני ואם הותר השני הותר הראשון. אי נמי שלא הותר שום אחד מהן בחבירו דכל חד וחד עיקר וטפלה זה לזה הוו:

אחד שאמר הריני נזיר ואמר אני. שמע חבירו ואמר ואני כו':

הותר הראשון הותר השני. ולאו דוקא השני דהשלישי הותר ג''כ אלא משום דקתני סיפא הותר השני לא הותר השלישי דס''ל כתנא דמתני' דכלהו בקמא מיתפסו נקט ברישא ג''כ השני:

אחד שאמר הריני נזיר שתים ושמעו שנים ואמרו ואנו מהו מי אמרינן נזירין שתים הן ביניהן דואנו נזירין כמותך קאמרי וכל אחד חדא נזירות קבל עליה או אכולא דיבורא קאמרי וכל אחד ואחד נזיר שתים הוא ולא איפשיטא:

הוא הותר. כלומר הא ודאי פשיטא לן אם הראשון הותר הותרו הן שהרי הן תלוין בו:

ה''ג הותרו הן לא הותר הוא. דהוא עיקר וקמ''ל שאפילו שנים נעשין טפלה לאחד:

ושמע אחד ואמר ואני. מהו תחת שניהן נזר מי אמרינן ואני כמותכן קאמר ודעתו להיות נזיר כמו השנים ונזיר שתים או תחת כל אחד ואחד נזר כלומר לכל אחד מהן ואני נזיר כמותכן קאמר ואינו נזיר אלא אחת ולאו איפשיטא:

הותרו הן כו'. בהא פשיטא לן ואיידי דרישא נקטה:

פִּי מִן הַיַּיִן. רֹאשִׁי מִן הַתִּגְלַחַת. יָדִי מִן הַטּוּמְאָה. רַגְלִי מִן הַטּוּמְאָה. רֹאשִׁי נָזִיר. כְּבֵידִי נְזִירָה. נָזִיר. הִילּוּכִי נָזִיר דִּיבּוּרִי נָזִיר. לֹא אָמַר כְּלוּם. לָמָּה. שֶׁהִתְפִּיס אֶת הַנֶּדֶר בְּדָבָר שֶׁהַנְּשָׁמָה תְלוּיָה בוֹ. נֶדֶר, נֶדֶר. מַה נֶדֶר שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן דָּבָר שֶׁהַנְּשָׁמָה תְלוּיָה בוֹ. אַף נֶדֶר שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן דָּבָר שֶׁהַנְּשָׁמָה תְלוּיָה בוֹ.

Traduction

L’expression d’engagement au Naziréat, ''que ma bouche soit comme la sienne'', impliquera l’interdit spécial du vin; la suivante, ''que ma chevelure soit etc.'', s’appliquera à la défense de se raser; ''que ma main'' évite l’impureté, et ''mon pied'' d’entrer dans un lieu impur; ainsi il suffit d’avoir dit: ''que ma tête soit Nazir'', ou ''que ma main le soit'';mais dire ''que ma marche soit celle d’un Nazir'', ou ''que ma parole soit telle'', ce n’est rien faute d’avoir spécifié la défense. Pourquoi cette distinction? C’est que, par les premières expressions, le vœu s’attache à des objets dont la vie dépend (p. ex. la bouche, la tête, etc.). C’est une déduction tirée, par analogie, des termes vœu (usités pour les estimations faites au Temple, (Lv 27, 2), et pour l’abstinence du Nazir, (Nb 6? 2): comme ailleurs (pour les estimations) il s’agit de corps vivant, il en sera de même ici.

Pnei Moshe non traduit

פי מן היין. הא דקתני במתני' פי כפיו דוקא במפרש פי כפיו מן היין שער ראשי כשערו מן התגלחת או שאמר ידי כידו מן הטומאה ליגע בה רגלי כרגלו מן הטומאה ניכנס במקומה אבל אי לא אמר הכי לאו כלום הוא דלא מהני אלא בדבר שהנשמה תלויה בו כדלקמיה:

ראשי נזיר כבידי נזירה. מהני דהוי דבר שהנשמה תלויה בו והוי נזיר:

הילוכי נזיר דיבורי נזיר. ולא סיים ממה יהא נזיר לאו כלום קאמר:

למה. אראשי וכבידי קאי ולמה בעינן דבר שהנשמה תלויה בו:

נדר נדר. לג''ש כתיב הכא כי יפליא לנדור נדר וכתיב בערכין כי יפליא נדר בערכך נפשות לה' מה נדר שנאמר להלן דבר שהנשמה תלויה בו דבערכך נפשות אמר רחמנא כדאמרינן פ''ה דערכין:

הֲרֵינִי נָזִיר וְאַתּ כול'. הוּתָּר הוּא הִיא הוּתְּרָה. הוּתְּרָה הִיא הוּא לֹא הוּתָּר.

Traduction

Par le fait que le mari est libéré, la femme le sera aussi; mais si elle est libérée, lui ne le sera pas du même coup; car, dit la Mishna, ''il peut annuler l’engagement de sa femme, et le sien sera maintenu''.

Pnei Moshe non traduit

הותר הוא היא הותרה. אהריני נזיר ושמעה אשתו ואמרה ואני קאי שאם הותר הוא הותרה ג''כ היא שהרי תלתה נזירותה בו אבל הותרה היא הוא לא הותר ולפיכך מיפר את שלה ושלו קיים:

מָה הֵן וַאֲנִי. מָה אַתְּ עֲבַד לָהּ. בְּאָמֵן וְקַייָם לָךְ. אוֹ יָפֶה עָשִׂית. דחִייָא רוֹבָה וְרִבִּי הוֹשַׁעְיָה רוֹבָה. תַּנֵּי. הָאִשָּׁה שֶׁנָּֽזְרָה בַנָּזִיר וְשָׁמַע בַּעֲלָהּ וְאָמַר לָהּ. מָה רָאִית שֶׁתְּזוֹרִי. מַדּוּעַ עָשִׂית שֶׁנָּזַרְתְּ. וְלֹא הָיִיתִי רוֹצֶה שֶׁתְּזוֹרִי. אֵין כָּאן נֶדֶר אֵין כָּאן שְׁבוּעָה. לֹא אָמַר כְּלוּם. אֲבָל אִם אָמַר. יָפֶה עָשִׂית שֶׁנָּזַרְתְּ. וְכָךְ הָיִיתִי רוֹצֶה שֶׁתְּזוֹרִי. וְאִילּוּ לֹא נָזַרְתְּ הָיִיתִי מַזִּירָךְ. תַּנֵּי רִבִּי חִייָה. כּוּלְּהֶם אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר. תַּנֵּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. כּוּלְּהֶם יָכוֹל לְהָפֵר. עַד שֶׁיֹּאמַר בְּאָמֵן וְקַייָם לִיךְ עוֹד אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר.

Traduction

Dans quel sens faut-il entendre ce que la Mishna dit ensuite: ''si le mari (ayant entendu sa femme) ajoute: et moi'' etc.? C’est comme s’il disait: ''Amen, et que ce vœu te soit maintenu'', ou ''Tu as bien fait'', conformément à l’avis de R. Hiya le grand: tandis que R. Oshia le grand est d’un avis opposé. Or, on a enseigné (99)V. B., Nedarim 77b.: Si une femme s’est engagée par vœu à être Nazir, puis son mari qui l’a entendue lui dit: ''Qu’as-tu songé à contracter un engagement? Pourquoi t’es-tu déclarée Nazir? Je ne veux pas que tu sois liée; qu’il n’y ait de ta part ni vœu, ni serment'', c’est comme s’il n’avait rien dit (ce n’est pas la formule admise pour l’annulation); mais si le mari a dit: ''tu as bien fait de t’engager au Naziréat, et c’est ainsi que je désirais te voir liée; si tu ne l’avais pas fait, je t’aurais engagée'', ce sera une formule en litige: selon l’enseignement de R. Hiya, le mari ne peut plus annuler toutes ces expressions; selon l’opinion de R. Oshia, le mari peut revenir sur ces termes, pour les annuler, jusqu’à ce qu’il ait dit: ''Amen, que le vœu te soit maintenu''; alors, ce sera indestructible.

Pnei Moshe non traduit

מה הן ואני. אסיפא קאי הריני נזירה ושמע בעלה ואמר ואני ובעי הש''ס מה זה הלשון ואני ובמה את עבד ומדמי לה אם כאמן וקיים לך הוא ומתני' אתיא ככ''ע שאינו יכול להפר:

או יפה עשית. או דהוי כמאן דאמר לה יפה עשית ומתני' כר''ח אתיא דאלו לרבי הושעיא יכול הוא להפר כדלקמן:

דרבי חייא רובא ורבי הושעיא רובה. פליגי בהא דתני האשה כו' לא אמר כלום שאין זה לשון הפרה עד שיאמר מופר ליך בטל ליך:

אבל אם אמר. וכלומר אבל בקיים לה הבעל בהא פליגי רבי חייא ורבי הושעיא דר''ח ס''ל דכל הלשונות הללו לשון קיום הן ושוב אינו יכול להפר ורבי הושעיא ס''ל דבכולהם יכול להפר דאין כאן לשון הקמה עד שיאמר באמן וקיים ליך בזה עוד אינו יכול להפר:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source